תופעות של "סחרחורת אמתית" שמקורן במערכת הוסטיבולרית, מתוארות כמצב שבו מדווח המטופל על תלונת חדר מסתובב לאחר שינוי תנוחה ומנח של הראש. ידוע גם במונח BPPV

מערכות שווי המשקל, מיקוד הראיה ותחושת יציבות, מקבלות מידע משלוש מערכות עיקריות: ראשונה היא מערכת השלד, אשר שולחת מידע ממתח הנוצר בשרירים, בגידים וממנח המפרקים. מערכת שניה היא מערכת הראיה, שנותנת למוח מידע לגבי קו האופק ומיקום הראש והגוף ביחס לאותו קו אופק.

המערכת השלישית, היא מערכת עצמאית לחלוטין הנשלטת לפי מיקום הראש ביחס לקרקע. המערכת בנויה משש תעלות, שלוש בכל אוזן, אחת לכל מישור תנועה. התעלות בנויות כך שכל תנועה של הראש, מתורגמת לתנועת נוזל בתוך התעלות. תזוזת הנוזל בתעלות, מניע שערות בבסיס התעלות. תזוזת השערות, מתורגמות על ידי גבישים (קריסטלים) הרגישים לשינויי לחץ, למתחים חשמליים שמועברים למוח ומדווחים על כל שינוי במנח הראש.

מיקוד הראיה מתבסס על הנתונים המתקבלים מהמוח שניזון מהמידע מהתעלות. במצבים כמו אחרי אפיזודות של חום גבוה, מחלה וירלית, מחלת אוזן אקוטית או כרונית (כגון מנייר) ולעיתים מצבים אידיופטים, גורמים למספר גבישים (קריסטלים) להשתחרר ממקומם ולשייט באחת התעלות.

מצב זה, גורם לכך שבשינויי תנוחה של הראש (כמו היפוך במיטה או קימה מהמיטה), מתקבל במוח מידע מוטעה על המיקום המדויק של הראש ועל ידי כך הוראות מיקוד הראיה, משתבשות ומתחוללת תופעת הסחרחורת.

בטיפולי הפיזיותרפיה, מבצע המטפל בדיקה מדויקת ובה מזהה את התעלה הלקויה.

בטיפול, מחזיר המטפל את הגבישים המשוחררים למקום וכך נמנעת התופעה.

ירון גבע עבר השתלמויות רבות בתחום הטיפול בסחרחורות, בעל ניסיון של למעלה מ-15 שנה בתחום עם הצלחות טיפוליות.